עברית  |  English  |  French  |  
דף הבית >> מאמרים >> על תיאטרון >> בעקבות זירת הקודש היהודית (כנס למדעי היהדות : מקורות כתובים ומקורות דבורים- אוניברסיטת בן-גוריון 5.1.2005)

בעקבות זירת הקודש היהודית
כנס למדעי היהדות : מקורות כתובים ומקורות דבורים
אוניברסיטת בן-גוריון 5.1.2005
[ראשי פרקים להרצאה]

בזוהר, פרשת שמות מובא פירוש נועז לפסוק ב' בפרק ה' בספר שמות [פסקה יט']: ויאמר פרעה מי ה' [יוד הא וו הא] אשר אשמע בקולו לשלח את-ישראל? לא ידעת את-ה' וגם את-ישראל לא אשלח". ואלו דברי הזוהר [בתרגום 'לשון הזוהר']: רבי שמעון אמר, זה הפסוק [ה' ב'] על סוד יחוד האמונה נאמר. "אתי מלבנון כלה" [שה"ש ד' ז'], קול אומר לדיבור: איתי. מפני שהרי קול בא לדיבור ומנהיג אותו עמו להיות כאחד בלי פירוד כלל. מפני שקול הוא כלל, דיבור הוא פרט. ועל כן כלל צריך לפרט, ופרט צריך לכלל. שהרי אין קול בלא דיבור, ואין דיבור בלא קול. ועל כן, איתי מלבנון כלה וגומר. שעיקר שניהם מלבנון הם באים.

[וקודם לכן, בפסקה טז, מתואר כיצד הקב"ה אומר לכנסת ישראל: איתי מלבנון, בשעה שקרבו בני ישראל להר סיני, ושם צויר מראה אותו "לבנון" כעידון עליון, ממנו "באה הכלה, שלימה כירח הזה שנשלם מן השמש בכל אור וזוהר. איתי מלבנון תבואי, כדי שיקבלו בניך את התורה"] אך כאן, מוסיף הכתוב ומתאר את אותה הגעה בשניים, מלבנון אל הר סיני, ואם תרצו גם את אותה נתינת תורה בשניים. שניים שאין להפריד ביניהם, כיוון שאין קיומם אלא קיום "כאחד, בלי פירוד כלל". כקול והדיבור. שאינם אלא הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

וכך ממשיך הזוהר וקורא בפסוקי שיר השירים, מהלך קריאה בו הופך הדימוי, מרעיון אלגורי-שכלתני משהו, לנוף מיסטי-פיסיולוגי מפורט: "'תשורי מראש אמנה' [שה"ש שם] זהו גרון, שמשם יוצאת רוח להשלים הכל [או כלה] מסוד הלבנון סתום וגנוז. 'מראש שניר וחרמון, זו היא הלשון ראש ואמצע שחותכת הדיבור, 'ממעונות אריות', אלו הן שינים. 'מהררי נמרים', אלו הן שפתיים שלימות, שנשלם בהם הדיבור."

השניות שבשפה לפי הזוהר איננה החלוקה הבלשנית, הסוסיראנית, וכל המהלך שאחריה, בין לשון ושפה, או בין עולם ושפה, בין לאנג ופארול, או בין מסמן ומסומן, וגם לא החלוקה הדה-קונסטרוקטיבית, הרמוזה בשם הכנס: בין דיבור ובין כתב. הזוהר מעמיד חלוקה אחרת, שאינה מבדילה בין דיבור ובין כתב, אלא בין קול ודיבור, בין בכח ובין בפועל. ההבדלה של הזוהר היא בין הקול המדבר בכח, ובין הדיבור המוציא לפועל את דבריו של הקול. דיבור בשניים תמיד. דיבור המופק תמיד ממקור כפול: אלהי ואנושי "כאחד בלי פירוד כלל". מקור כפול מעצם טבעם של קול ודיבור, הכרוכים זה בזה, בהכרח, בכל דיבור ודיבור מחדש.

ומהו אותו דיבור? דיבור שבשניים? קול ודיבור כאחד בלי פירוד כלל? ובמינוח עכשווי: מהו המדיום שבו ייצוק הקול את דיבורו? הבל הפה, הדובר בעל פה? הכתב הנחקק או נכתב, על לוחות, על מגילה או על ספר? או האות הנחתם בבשר, הנחקק בעולם באותיות הקיום הקדוש, בלשון הקיומית המפורטת של תרי"ג מצוות?

בזירת הקודש היהודית הדיבור האלהי-אנושי ניצוק במדיומים חומריים שונים. בדיבור שבעל פה, בדיבור שבכתב ובדיבורו של המעשה - של הקיום העושה.

בתוך זירת הקודש היהודית – תיאורה

ההלכה כתורה שבכתב קיומי. זירת הקודש. [החידוש מעמדען על השבת כמסע]

שחקן קדוש ציטוט מארטו דרומנון, שיוויתי, מבשרי אחזה אלוה

הגדרת זירת הקודש – בין המדיומים

האפקט – למי מופנה, ומהי העשייה. מה תפקידה.

כתיבה שמראשיתה היא פרפורמטיבית – קריאת התורה תחילה. ובמיוחד אחרי הפולחן, המילה לצורותיה כתחליף פומבי או אישי של מעשה הפולחן.
כתיבה שיש בה תמיד "סיטואציה של היגוד" של ריבוי הקולות. ששומרת בתוכה על כח הבעל פה, שכל יעודה הוא ביצועי: קריאה בפומבי, (קריאת התורה) תפילה, לימוד, אמירת ברכות, תחינות, סליחות, פיוטים. ספרות לביצוע – ריטורי יותר מדרמטי. מספר הסיפורים הוא כבר השלכה מאוחרת, ולכן הצורך של ר"ן להצדיק את עשייתם.

הגדרה של עשיה-דיבור-הגיה חוקקת-כותבת

ולכן ארוס.

ספרות מבוצעת ומופנית. ולא רק לקהל השומעים האנושי. סצנת היגוד – פרפורמנס/עשייה שמיימית אנושית

ולכן הארוס הקוסמי

ציטוט מדרידה (ראיון וגם "מהי שירה" ) ומ"מעשה הים". [שאלה של תמי]

מעבר: ושל כתיבה עושה – בעולם, בעושה, במקבל [ואם לא ביקום ובאלהים, הרי בהיסטוריה של מלחמת הסיפור]

פואטיקה: והחיפוש אחרי תיאטרון שבו הקיום נכתב – בתיאטרון, בניסויים האמוניים המתרבים? ואיפה עובר הגבול? מהי הצפייה/ מה מקום הקהל?

העצמה הפואטית של זירת קודש – לאמניות המופע, ולפואטיקה של כתיבה ספרותית עברית

ספרות של כתיבה אורגנית: דוגמה של תפילה ורומן (גוף תפילה)

השתנות של הדובר, הכותב תוך כדי כתיבה – אריגה, נסיעה על הכבישים, במהלך מריו לירושלים (הדגשת הקריאה כטקס, טקס חניכה, מכריכה לכריכה של הספר, כמו ספר תפילות, או תחינות, השתנות של קורא המבצע את הקריאה)

סיכום
הדיבור העושה-הפורה יולד את הכתב, יולד את המילה – פה שח מתוך שפתי הרחם.


Go Back  Print  Send Page
מפת האתר | למעלה

© All Rights Reserved to Michal Govrin.
לייבסיטי - בניית אתרים